דיון ומסקנות

שמירה על כללי האתיקה או עניין לציבור?

אנו עדים בעולם הפרסום לדיווחי הרכילות בתקשורת בישראל ולחשיפה הרבה של המפורסמים ע"יי העיתונות מצד העיתונאים קיימת דילמה האם לפרסם ידיעה רכילותית וצהובה ולעבור על כללי האתיקה כדי לשרת את זכות הציבור לדעת ולתת להם את הידיעה הרכילותית בדיוק כפי שהיא במלואה או לשמור על כללי האתיקה ועל פרטיותם של הידוענים .

האתיקה מנסה להתחקות אחר מהותם של הערכים החיוביים והמוסריים ולהוכיח את תקפותם. מושגי האתיקה מתארים את המעשה הנכון: טוב, רע, ראוי, לא ראוי, חובה, אסור.
למשל, פגיעה בפרטיות יכולה להיות עבירה פלילית ועוולה אזרחית על פי החוק. אבל על העיתונאי מוטלות הגבלות נוספות, והחברה מצפה ממנו למנוע פגיעה מיותרת גם אם אינו עובר על החוק.
האתיקה העיתונאית משתנה ללא הרף. היא משתנה מתקופה לתקופה, וכמובן גם ממקום למקום: למשל, מה שנתפס כראוי בעיתון "לאישה", נחשב כפגיעה אתית גסה בעבור קוראי העיתון החרדי "יתד נאמן

הנגישות הגבוהה שיש לעיתונאים למידע והשפעתם הרבה בהפצת המידע, נותנת בידיהם כוח רב, ויש האומרים כוח רב מדי. בחלקים רבים של הציבור רווחת האמונה שאם דבר נכתב בעיתון או שודר ברדיו ובטלוויזיה, הרי הוא אמת ויציב. לחשיפה העיתונאית יש השפעה לא רק על מודעות הציבור אלא גם על מערכות השלטון. תפקידם של כללי האתיקה הוא למנוע מהעיתונאי שימוש בכוח זה לרעה.
פעמים רבות העיתונאי עומד תחת לחצים צולבים, המשפיעים על קבלת ההחלטות שלו. תמונה פרובוקטיבית שהוא צילם יכולה להעמיד אותו בין הלחץ של העורך לפרסם את התמונה לבין הלחץ של משפחת המצולם למנוע את הפרסום. על העיתונאי לגלות אחריות רבה, ולהיות אדם בעל עמוד שדרה ויכולת עמידה בלחצים כדי לקבל את ההכרעות הנכונות.
הלחצים המופעלים על העיתונאי ומעצבים את תפקודו העיתונאי מגיעים מכיוונים שונים. הם יכולים להיות לחצים חיצוניים: העורך או הבעלים של העיתון; המפרסמים; מקורות המידע; עיתונאים אחרים (למשל בחשיפה של סקופ); מקורות צבאיים ופוליטיים, וכדומה. הלחצים יכולים להיות גם לחצים פנימיים: עמדותיו הפוליטיות של העיתונאי; מצבו הכלכלי ולחצים כספיים; שאיפות קרייריסטיות; עמדותיו המוסריות וכדומה.

המצב כיום בתחום האתיקה העיתונאית איננו מזהיר. בעיתונות הישראלית מדי יום מתבצעות עבירות אתיקה רבות. מהם הגורמים לתופעה זו?
לעתים עיתונאים ישרים עוברים עבירות אתיקה שכן הם אינם מבינים כי במעשיהם יש סטייה מן הנורמה. עיתונאים אחרים סוברים שכיום המצב כל כך ירוד, וכדברי עיתונאי ישראלי: "אתיקה עיתונאית זה דבר שחלף מן העולם. היום השיקול המסחרי הוא המלך בישראל, ואיש הישר בעיניו יעשה". בעיה אחרת היא היעדר ההרתעה. עיתונאים רבים המתחבטים בבעיות אתיקה שואלים את עצמם שוב ושוב: "מה יעשו לי אם אפר את כללי האתיקה? יכניסו אותי לבית סוהר"?

בטח אתם קוראי העבודה שואלים את עצמכם למה  דרושה אתיקה בתקשורת: חופש העיתונות והצורך לרסן את כוחה של העיתונות.

נוסף על היותה כלי להפצת מידע ואספקת בידור ותרבות, העיתונות היא במה אפקטיבית למגוון רעות ורעיונות. ככזו, יש בידי העיתונות הכוח להבטיח באופן מעשי, ולא תיאורטי בלבד, את ההגנה על חופש הביטוי של הפרט.

לפי מאמרם של מרדכי קרמניצר ויעל סימונדז יועז (אתיקה בתקשורת)

הם כותבים  כי כוח בלתי מרוסן של התקשורת עשוי להוביל לפגיעה לרעה. עם ההכרה בחשיבותה של התקשורת ובחיוניות תפקידיה, אין להתעלם מהסכנות הנובעות משימוש לרעה בכוח המצוי בידיה. תפיסת האחריות החברתית של העיתונות, רואה בפיקוח עצמי של מוסד התקשורת מרכיב מרכזי להבטחת קיומם של חופש העיתונות ושל עיתונות חופשית.

קיימים מנגנוני פיקוח עצמי מסוגים שונים: תקנון אתיקה עיתונאית, ממונה על בדיקת תלונות הציבור וחינוך לצרכנות תקשורת נכונה. 

מצב האתיקה העיתונאית בישראל.

במחקר שנערך בקרב 209 עיתונאים, מעניקים העיתונאים הישראלים ציון 6 לתקשורת הישראלית בנוגע לרמת תפקודה בסולם הנע בין 1-10. אף שרובם מייחס חשיבות לווידוא אמינות המידע, כ-55% מסכימים כי בפועל הדיווח החדשותי בישראל מלא בטעויות עובדתיות ורשלנות בדיווח. 70% חושבים שהעיתונות מונעת יותר מידי ע"י תחרות ופחות מידי על שיקולים אתיים. כ-66% הצדיקו התחזות. אפילו חשיפת מקורות נתפסה ע"י הישראלים מוצדקת יותר מאשר במדינות אחרות. 

מתוצאת מחקר זו ניתן להבין כי המצב בישראל בתפקודה של העיתונאים יחסית טובה מאוד מאשר למדינות אחרות והם מיחסים חשיבות רבה לויידוא אמינות המידע שלהם .

ההבדל בין עיתונות אובייקטיבית וניו ז'ורנליזם

עיתונות אובייקטיבית סגנון עיתונאי המתבסס על 4 עקרונות מרכזיים:

  יש אמת אחת הניתנת לחקירה ולגילוי.

תפקיד העיתונאי דומה לתפקיד המדען: לחקור את האמת ולהביאה לידיעת הציבור.

עובדות ורק עובדות הכתב יגביל את עצמו, בדיווח החדשותי, אך ורק לעובדות, בלי לערב דעות והשקפות אישיות. 

בחקר שלי הבנתי כי הסלבריטאי / ידוען הוא אדם מפורסם, גיבור תקשורתי. הוא תוצר של הסביבה התרבותית

בעידן הטלוויזיה, סביבה שבה מתקיימת תחלופה מהירה של ידע חדש ועדכני, המופץ על-פני שטח רחב. הסלבריטאי הוא הגיבור בעידן האלקטרוני. 

המסקנות שלי מהחקר הן שכיום המצב בישראל בתפקודה של העיתונאים טוב מאוד והם מייחסים חשיבות רבה למסור מידע אמין ופרסום כתבות רכילות מבלי לפגוע בזכויות של ידוען או אדם כלשהו . 

הם משתדלים שלא לעבור על כללי האתיקה בדיווחי הרכילות שהם מפרסמים. 

 חשוב להקפיד על כללי האתיקה בתקשורת כדי לא לפגוע בידוענים ובזכויות שלהם כי אם זכות אחת שלהן נפגעת העיתונאים  נפגעים ונתבעים ובכך מאבדים את עבודתם. 

בעתיד אני ממליצה לעיתונאים ליהיות יותר ריאליסטיים ולקרוא את המציאות כפי שהיא ולא להמציא שקרים ולספק את המידע לקורא כפי שהוא ובכך לשמור על האתיקה העיתונאית וליהיות הוגן כלפי הידוען וכלפי עצמך. 

ארגון  עיתונאי ישראל הכוללת את ועדת העורכים של העיתונים הגדולים, נציגי ציבור ואנשי אקדמיה, אשר מופקדים על קיומם של כללי האתיקה העיתונאית. המועצה משמשת כתובת לתלונות מצד הציבור או מגופים הרואים עצמם נפגעים ע"י העיתונות. להחלטותיה של המועצה יש תוקף מוסרי והן נמסרות לפרסום, אך אין להן סמכויות ענישה. בנוסף לעיתונאים יש חיסיון עיתונאי שלא יגלו עיתון או עיתונאי מידע שנמסר להם בתנאי שיישאר חסוי ולא ייחשפו זהותו של מקור המידע,  אלא בהסכמתו של המקור. עיתונאי רשאי לא לחשוף את מקורותיו, גם אם הוא נדרש לכך ע"י רשויות החוק.

לסיכום בעבודת החקר שלי הבנתי כי העיתונאים הם לא כאלה נוראים כמו שמציגים אותם בתקשורת הם עושים את עבודתם כפי שנדרש ומשתדלים ליהיות צודקים וחכמים כמה שיותר בעבודתם כעיתונאים. אין ספק כי עבודת העיתונאי היא עבודה לא פשוטה ואפילו קשה ומעייפת ועומדות בפניהם דילמות רבות לגבי הדיווחים שלהם בעיתונות ובתקשורת הרכילותית .